השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מכירה א׳

מהדורה: תורת-אמת

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מכירה ב׳:ב׳ »

15 אבן האזל על משנה תורה, הלכות מכירה פתח ↗

היתה הקרקע צחיח סלע שאין בה לא גדר ולא פרצה ואינה בת זריעה, הרי החזקה שקונה אותה שטיחת פירות או העמדת בהמה שם וכיוצא בזה משאר התשמיש. המוכר שדה לחבירו ונכנס בה הלוקח וזרעה או נרה, או שאסף פירות האילן או זמרו וכל כיוצא בדברים אלו הרי זה קנה שהרי החזיק ואין אחד מהן יכול לחזור בו. וכן אם אסף המוכר סל של פירות ונתן ללוקח קנה לוקח מיד בחזקה שהרי גילה דעתו שהקנה לו שדה זו קנין גמור ונעשו פירותיה שלו. השגת הראב"ד, היתה הקרקע צחיח וכו' א"א הא מילתא לא מיחוורא דהא חזקה אכילת פירות היא ואכילת פירות לא מהני אלא כנגד טענה אבל למיקנא בה ארעא לא קנה אלא מידי דמהניא לארעא כעין נעל וגדר עכ"ל, יכול לחזור בו וכו', א"א כל זה הולך על הדרך שכתב עכ"ל. המ"מ כתב בביאור דעת הרמב"ם דכשהבעלים נהנין דרך הנאת הקרקע או משתמשים דרך שימוש הוי כמו נעל שזהו ג"כ מטעם שעושה כדרך בעלים, וכמו שכתב הרמב"ם גבי נעל שהרי נשתמש בה שימוש המועיל. ונמצא לפי"ז דמה דסובר דאכילת פירות מהני לקנות בנכסי חברו אין הכוונה עיקר ההנאה מה שנהנה מהשדה אלא מה שנשתמש בה שימוש המועיל כדרך שהבעלים עושים. ונראה ליישב בזה דברי הרמב"ם שסותרין זא"ז דכאן כתב המוכר שדה לחבירו ונכנס בה הלוקח וזרעה או נרה וכו' הרי זה קנה שהרי החזיק וכו' ובפ"ב מה' זכיה ומתנה הל' ג' כתב יש דברים רבים שאם החזיק בהן הלוקח לא קנה עדיין ואם החזיק באחד מהן או בנכסי הפקר קנה כיצד וכו' הצר צורה וכו' הנר את השדה בנכסי הגר קנה, ומוכח דהלוקח לא קנה, וזה הקשה שם הכ"מ וכתב שהנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו השיב ע"ז דמה שכתב שם הרמב"ם יש דברים וכו' לא קאי על קנין חזקה שהחזיק הלוקח בפני המוכר. אלא על חזקת ג' שנים שזוכה הלוקח בחזקה בלא שטר, והאריך שם בביאור הדברים ואם כי הדבר נפתח בגדולים בכ"ז האמת יורה דרכו שאין כוונת הרמב"ם כן, דלשון שאם החזיק בהן הלוקח לא קנה עדיין לא משמע כלל דהוא בדין טענת חזקה אלא בקנין חזקה, ועוד דדבריו לפני זה קאי בדין קנין חזקה שכתב נכסי גר וכו' כל המחזיק בהם בדרך מדרכי החזקה כמו שבארנו בה' מכירה קנה חוץ מאכילת הפירות כיצד הלוקח קרקע מחברו והחזיק בה באכילת פירותיה קנה כמו שבארנו. אבל בנכסי הפקר וכו', ובודאי כונתו בזה בקנין חזקה וכמו שהבין כן גם הראב"ד שם, וא"כ ודאי דבריו בהל' ג' ג"כ על קנין חזקה, ועוד דבאמת הוא גמ' מפורשת לשיטת הרמב"ם דניר לא הוי קנין חזקה דבב"ב דף נ"ז והרי ניר דבנכסי חבירו לא קנה בנכסי הגר קנה והרי אכילת פירות דבנכסי חברו קנה, בנכסי הגר לא קנה, ולשיטת הרמב"ם דמפרש לגבי אכילת פירות דמה דאמר בנכסי חברו קנה זה קאי על קנין חזקה שמטעם זה פסק כאן דבאכילת פירות קונה מכירה א"כ ודאי דגם מה דאמר והרי ניר דבנכסי חברו לא קנה קאי ג"ז על קנין חזקה, אמנם שהלח"מ כאן הרגיש בדברי הגמ' ונתיישב אצלו בדוחק, אבל לדעתי אין מקום לדחוק בזה. ולכן הנראה לי בביאור דעת הרמב"ם לפי"מ שביאר לנו המ"מ דדין אכילת פירות דקונה אינו עיקר ההנאה של אכילת הפירות אלא מה שנשתמש בה כדרך שהבעלים עושים לכן אינו קונה באכילת איזה פירות, אלא באכילת פירותיה של השדה כדרך הבעלים, וכן הוא בזריעה שזרע את השדה לא במה שזרע מעט גרעינים, וכן בניר שנר את השדה כולה או רובה כדרך בעלים, וכן מוכח מלשון הרמב"ם שכתב המוכר שדה לחבירו ונכנס בה הלוקח וזרעה או נרה, ולמה כתב ונכנס בה הלוקח ודאי אינו יכול לזרוע אם לא שנכנס בה, וע"כ דכונתו דנכנס בה בדרך בעלות וזרע את כל השדה או נרה, וכן אסף את פירות האילן היינו כל פירות האילן ולא שקטף איזה פירות ורק באסף המוכר ונתן ללוקח כתב סל של פירות, וזהו משום דהנאת הפירות אינו הקנין אלא מעשה הבעלות, אבל בנכסי הגר הא קיי"ל דרפק בה פורתא הוי חזקה, ולכן מה שכתב שם הנר את השדה ולא הזכיר שנכנס בה והיינו שלא נכנס בה בדרך בעלים אלא נר קצת כמו רפק בה פורתא ובזה הוא החילוק בין נכסי הגר ובין נכסי חברו. ובזה נראה לבאר עיקר החילוק שבין נכסי הגר לנכסי חברו דבנכסי הגר ניר קנה ובנכסי חברו לא קנה, ואכילת פירות בנכסי חבירו קנה ובנכסי הגר לא קנה, וטעמא בעי דאינו גזה"כ, ולפי"מ שבארנו נראה דהחילוק הוא בזה דאכילת פירות דהקנין הוא משום בעלות לא שייך אלא בנכסי חברו; אבל בנכסי הגר דגם אם הוא אינו רוצה לקנות את השדה יש לו רשות לאכול פירותיה א"כ אין אכילת פירות הוכחה על מעשה בעלות, ומה דניר הוי קנין חזקה בנכסי הגר אינו משום מעשה בעלות אלא דהוי מגדר נעל גדר ופרץ דהוי תיקון השדה, ומה דבנכסי חברו לא קנה בניר היינו משום דהשדה עומדת לחרישה והבעלים בודאי יחרשו ויזרעו אותה, ולכן רפק בה פורתא אינו תועלת הניכר לשדה ודוקא בנכסי הפקר דאפשר שלא יחרשו ויזרעו אותה, ולכן אם בא אחד וחרש קצת וניכר שדעתו לזרוע אותה מקצת הוי חרישה זאת תיקון לשדה, והוי כמו נעל גדר ופרץ. ובזה מבואר כדעת הרמב"ם דאם חרש כל השדה גם בנכסי חברו קנה דאין מקום לחלק מנכסי הגר לנכסי חברו.

16 משנה תורה, הלכות מכירה פתח ↗

הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵרוֹ וְנִכְנַס בָּהּ הַלּוֹקֵחַ וּזְרָעָהּ אוֹ נָרָהּ. אוֹ שֶׁאָסַף פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹ זְמָרוֹ וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ הֲרֵי זֶה קָנָה שֶׁהֲרֵי הֶחֱזִיק. וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ. וְכֵן אִם אָסַף הַמּוֹכֵר סַל שֶׁל פֵּרוֹת וְנָתַן לַלּוֹקֵחַ. קָנָה לוֹקֵחַ מִיָּד בַּחֲזָקָה. שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהִקְנָה לוֹ שָׂדֶה זוֹ קִנְיָן גָּמוּר וְנַעֲשׂוּ פֵּרוֹתֶיהָ שֶׁלּוֹ:

1 היתה הקרקע צחיח וכו'. א"א הא מילתא לא מיחוורא דהא חזקה אכילת פירות היא ואכילת פירות לא מהני אלא כנגד טענה אבל למיקנא בה ארעא לא קני אלא מידי דמהניא לארעא כעין נעל וגדר עכ"ל:

1 יכול לחזור בו וכו'. א"א כל זה הולך על הדרך שכתב עכ"ל:

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מכירה ב׳:ב׳ »